הנרי פטי-פיצמוריס

הנרי פטי-פיצמוריס
Henry Petty-Fitzmaurice
לידה	14 בינואר 1845; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	3 ביוני 1927 (בגיל 82); קלונמל, מחוז טיפררי, אירלנד
שם מלא	הנרי צ'ארלס קית' פטי-פיצמוריס, מרקיז לנסדאון החמישי
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	אוניברסיטת אוקספורד; איטון קולג' ;
מפלגה	המפלגה הליברלית-יוניוניסטית
בת זוג	ליידי מוד המילטון
	23 באוקטובר 1883 – 11 ביוני 1888; (4 שנים)
מונרך בתקופה	ויקטוריה
	→ ג'ון קמפבל, דוכס ארגייל התשיעי פרדריק סטנלי, רוזן דרבי השישה עשר ←
	10 בדצמבר 1888 – 11 באוקטובר 1894; (5 שנים)
מונרך בתקופה	ויקטוריה
	→ פרדריק המילטון-טמפל-בלקווד ויקטור ברוס, רוזן אלגין התשיעי ←
	4 ביולי 1895 – 12 בנובמבר 1900; (5 שנים)
תחת ראש ממשלת בריטניה	רוברט גסקוין ססיל
	→ הנרי קמפבל-באנרמן ויליאם סנט ג'ון ברודיק, רוזן מידלטון הראשון ←
	12 בנובמבר 1900 – 4 בדצמבר 1905; (5 שנים)
תחת ראש ממשלת בריטניה	רוברט גסקוין ססיל ; ארתור ג'יימס בלפור
	→ רוברט גסקוין ססיל אדוארד גריי ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (1884); דוקטור למשפט אזרחי (אוניברסיטת אוקספורד); מסדר הבירית (1894); השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (1905); Knight Grand Commander of the Order of the Indian Empire (1888) ;

הנרי צ'ארלס קית' פטי-פיצמוריס, מרקיז לנסדאון החמישי (באנגלית: Henry Charles Keith Petty-Fitzmaurice, 5th Marquess of Lansdowne; ‏ 14 בינואר 1845 – 3 ביוני 1927) היה מדינאי בריטי שכיהן כמושל הכללי של קנדה, כמושל הודו, כשר המלחמה וכמזכיר המדינה לענייני חוץ. ב-1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא כתב מכתב לעיתונות שבו קרא לבריטניה לחתור לשלום, קריאה שלא צלחה. הוא בלט בכך שהוא כיהן במשרות בכירות, הן בממשלות ליברליות והן בממשלות שמרניות.

ביוגרפיה

הנרי פטי-פיצמוריס נולד ב-1845 בלונדון כבנם הבכור של הנרי פטי-פיצמוריס, מרקיז לנסדאון הרביעי ושל רעייתו, אמילי. אבי סבו היה ויליאם פטי, ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1782 – 1783. מלידתו ועד 1863 הוא נשא את התואר ויקונט קלנמוריס ולאחר מכן ועד אשר ירש את התואר מרקיז בשנת 1866 הוא נשא את התואר רוזן קרי. עם מותה של אמו ב-1895 הוא ירש ממנה את תואר האצולה הסקוטי, לורד ניירן התשיעי.

לאחר סיום לימודיו באיטון קולג' ובאוניברסיטת אוקספורד הוא ירש מאביו ב-5 ביוני 1866, בגיל 21, את תואר האצולה הבריטי מרקיז לנסדאון החמישי ואת תואר האצולה האירי רוזן קרי. הוא ירש אחוזה גדולה, כולל את בית בווד, אחוזה באירלנד ששטחה היה 490 קמ"ר והון רב. בחלק מקרקעותיו, בית דרין שבמחוז קרי, הוא בנה החל מ-1871 גן גדול ועד יומו האחרון הוא בילה שם שלושה חודשים מדי שנה.

ב-1866 נכנס לורד לנסדאון לבית הלורדים כחבר מטעם המפלגה הליברלית. הוא שירת בממשלתו של ויליאם גלאדסטון כלורד של האוצר בין השנים 1869 – 1872 וכתת-שר המלחמה בין השנים 1872 – 1874. ב-1880 הוא התמנה לתפקיד תת-השר לענייני הודו ורכש ניסיון בניהול המושבות מעבר לים. ב-1883 הוא התמנה לתפקיד המושל הכללי של קנדה, החמישי, מאז איחוד קנדה.

המושל הכללי של קנדה

הלורד לנסדאון היה המושל הכללי בתקופה שהייתה סוערת בקנדה. מוצאו האירי הפך אותו לבלתי אהוד על הקנדים ממוצא אירי-קתולי. ממשלתו של ג'ון אלכסנדר מקדונלד הייתה אז בקדנציה השנייה שלו והתמודדה עם ההאשמות בנוגע לסלילת קו הרכבת הקנדית הפסיפית והכלכלה עמדה שוב לפני מצב של מיתון. המרד הצפון-מערבי שהתחולל ב-1885 והמחלוקת שנגרמה על ידי מנהיגו, לואיס רייל, היוו איום רציני על שיווי המשקל של הפוליטיקה הקנדית. כדי להרגיע את המצב, סייר לנסדאון ברחבי מערב קנדה באותה שנה וקיים פגישות עם רבים ממנהיגי האומות הראשונות. הניסיון שרכש במערב קנדה גרמו לו לאהוב את אנשי חלק זה של הארץ ואת נופיה. הוא היה חובב דיג וגילה עניין רב בספורט חורף. האהבה שרחש כלפי המרחבים הפתוחים של קנדה הובילה אותו להחלטה לרכוש מעון נוסף על גדת נהר קספדיה שבקוויבק. לנסדאון הוכיח את עצמו כמדינאי מיומן כאשר סייע למשא ומתן ליישוב משבר שכמעט ופרץ בשנים 1886 – 1887 בין ארצות הברית לבין קנדה בנוגע לזכויות דיג. הוא גם תמך בפיתוח מדעי וישב בראש מושב הפתיחה של האגודה הבריטית לפיתוח המדע ב-1884.

הלורד לנסדאון עזב את קנדה "עם שמיה הבהירים, עם ענפי הספורט המלהיבים שלה, ועם האש הבוערת מהעצים של גטיניו, עם ילדינו ועם ידידינו שהתכנסו סביבנו" לצערו הרב. במידה רבה הוא ייחס לאשתו את הצלחתו בקנדה. אחד משעותיה המוצלחות באחוזת רידו, המעון הרשמי של המושל הכללי באוטווה, הייתה המסיבה שהיא קיימה עבור 400 ילדים של בית ספר של יום ראשון. לליידי לנסדאון הוענקו התארים גבירה של המסדר המלכותי של ויקטוריה ואלברט ועמיתה של מסדר הכתר של הודו.

מושל הודו

הלורד לנסדאון מונה למושל הודו באותה שנה בה עזב את קנדה. תפקיד זה, שבו הוא כיהן בין השנים 1888 – 1894 הוצע לו על ידי ראש ממשלת בריטניה השמרני הלורד סולסברי והיווה את שיא הקריירה שלו. הוא פעל להנהגת רפורמות בצבא, במשטרה, בממשל המקומי ובמערכת המטבע. במהלך כהונתו התחולל ב-1890 מרד שדוכא עד מהרה ולנסדאון עמד על כך שמחולל המרד יוצא להורג על אף התנגדות לכך מבית. ניסיונו ב-1893 לקצר את ההליכים המשפטיים על ידי שימוש בחבר מושבעים נדחה על ידי ממשלת בריטניה. ב-1894 הוא שב לאנגליה. מדיניותו כמושל הודו גרמה להחרפת המתחים בין ההינדים לבין המוסלמים.

שר המלחמה

עם שובו לבריטניה השתלב הלורד לנסדאון במפלגה השמרנית. ביוני 1895 מינה אותו ראש הממשלה, הלורד סולסברי לתפקיד שר המלחמה. חוסר המוכנות של הצבא הבריטי במלחמת הבורים הובילה לקריאות להדחתו ב-1899, הביוגרף של לנסדאון, פ.ב. ואייט טען שנמתחה עליו ביקור ללא הצדקה על כישלון הצבא הבריטי.

שר החוץ

לאחר ניצחון השמרנים בחירות הכלליות של 1900 ארגן סולסברי מחדש את ממשלתו, ויתר על תפקיד שר החוץ ומינה את לנסדאון להחליפו בתפקיד זה. לנסדאון המשיך לכהן במשרה זו גם בממשלתו של ארתור ג'יימס בלפור. כשר החוץ הוא חתם ב-1902 על הברית האנגלו-יפנית בביתו שבלונדון וניהל את המשא ומתן על חתימת ההסכמה הלבבית ב-1904 עם שר החוץ הצרפתי תאופיל דֵלְקַסֵה.

"האקדח הגדול"

ב-15 ביוני 1903 נשא לנסדאון נאום בבית הלורדים בו הוא הגן על שיטת הנקמה הכספית כנגד מדינות שרמת המחירים בהן גבוהה ושממשלותיהן מסבסדות מוצרים שיימכרו בבריטניה. הנקמה הייתה אמורה להתבטא באיום בהטלת תעריפים נגדיים כנגד ארצות אלו. היוניוניסטים הליברלים התפלגו מהליברלים, שקידמו את גישת הסחר החופשי ונאומו של לנסדאון היווה ציון דרך בדרכה של קבוצה זו לכוון הפרוטקציוניזם. לנסדאון טען שהאיום בהטלת תעריפים בצורה נקמנית כזו דומה להשגת כבוד בחדר מלא באנשים חמושים על ידי נפנוף באקדח גדול (מילותיו המדויקות היו "אקדח גדול במעט מאלו של כל האחרים"). "האקדח הגדול" הפך לביטוי הקליט של אותו יום ולעיתים קרובות נעשה בו שימוש בנאומים ובקריקטורות.

שנותיו האחרונות

ב-1903 היה לנסדאון למנהיגם של היוניוניסטים (אצילים יוניוניסטים שמרנים וליברלים) בבית הלורדים. בינואר 1906 נחלו הליברלים ניצחון גדול בבחירות הכלליות. בתפקידו החדש כמנהיג האופוזיציה בבית הלורדים הועיל מאוד לנסדאון במסגרת תוכניותיו של מנהיג היוניוניסטים בלפור לשים מכשול לצעדי המדיניות של הליברלים בעזרת הרוב היוניוניסטי בבית העליון. אף על פי שללנסדאון ולבלפור היו ספקות, הוא הוביל את בית הלורדים בהתנגדות ל"תקציב של העם" ב-1909. לאחר שהליברלים ניצחו בשתי מערכות בחירות ב-1910 על בסיס ההבטחה לערוך רפורמה בבית הלורדים וליטול ממנו את זכות הוטו, ולאחר משא ומתן כושל שבו היה לנסדאון דמות מפתח, התקדמו הליברלים לקראת מהלך להגבלת זכות הוטו של הלורדים, גם באמצעות המלצה למלך ג'ורג' החמישי להעניק מאות תוארי אצולה לאישים ליברלים, אם יהיה צורך בכך. לנסדאון ושאר מנהיגי השמרנים היו בהולים למנוע צעד שכזה באמצעות אישור החוק, גם אם הוא עורר בהם סלידה, אך עד מהרה הבין לנסדאון שאין הוא יכול לבטוח באצילים שנטו ליותר ראקציונריות ושתכננו לנהל מאבק של הרגע האחרון. בסופו של דבר, נמנעו מהצבעה אצילים יוניוניסטים (כמו לנסדאון עצמו), או אף הצביעו בעד חוק הפרלמנט של 1911.

בשנים הבאות המשיך לנסדאון לשמש כמנהיג האופוזיציה בבית הלורדים. מעמדו עלה כאשר בלפור התפטר מתפקיד מנהיג המפלגה והוחלף באנדרו בונאר לואו הבלתי מנוסה שמעולם לא כיהן במשרה בקבינט קודם לכן. ב-1915 הצטרף לנסדאון כשר בלי תיק לקבינט הקואליציה שהוקם לרגל המלחמה בראשותו הרברט הנרי אסקווית', אך לא ניתן לו שום תפקיד בממשלתו של דייוויד לויד ג'ורג' שהוקמה שנה לאחר מכן, על אף שליטתם של השמרנים בה. ב-1917, לאחר שדן ברעיון ללא הצלחה עם כמה מעמיתיו, פרסם לנסדאון את מכתבו מעורר המחלוקת, בו הוא קרא לפרסום הצהרה על כוונותיה של בריטניה לאחר המלחמה כלפי בעלות בריתה. על מכתבו זה נמתחה ביקורת על כך שהוא פעל בניגוד למדיניות הקבינט.

הלורד לנסדאון מת ב-3 ביוני 1927. במותו הוערך ערך קרקעותיו ב-1,044,613 ליש"ט ושאר נכסיו הוערכו ב-233,888 ליש"ט.

משפחתו

הלורד לנסדאון נשא לאישה ב-1869 את ליידי מוד אבלין המילטון, בתם של ג'יימס המילטון, דוכס אברקורן הראשון ושל רעייתו, ליידי לואיזה ג'יין ראסל, בתו של ג'ון ראסל, דוכס בדפורד השישי. באוקטובר 1883 יצא הזוג לקנדה עם אחייניתם ליידי פלורנס אנסון ועם ארבעת ילדיהם:

ליידי אבלין אמילי מרי פטי-פיצמוריס (27 באוגוסט 1870 – 2 באפריל 1960).
הנרי ויליאם אדמונד פטי-פיצמוריס, רוזן קרי (14 בינואר 1872 – 5 במרץ 1936) לימים מרקיז לנסדאון.
לורד צ'ארלס ג'ורג' פרנסיס פטי-פיצמוריס (12 בפברואר 1874 – 30 באוקטובר 1914).
ליידי ביאטריקס פרנסס פטי-פיצמוריס (25 במרץ 1877 – 5 באוגוסט 1953).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי פטי-פיצמוריס בוויקישיתוף